לאין שעור

על שולחן הבוקר שלי מונחת האנתולוגיה ״לאין שעור״ שיצאה בימים אלו לאור, היא עוסקת במרחב הבית ספרי על משמעויותיו השונות, פרי עמלו של המשורר גלעד מאירי, ואף אני התכבדתי לקחת בה חלק.

בית הספר ממשיך ללוות אותי בשיריי כמו משהו בלתי ניתן להתרה, מה התחולל שם בין קירות הכיתה, בחצר בית הספר, מה חוותה הנפש בצעירותה.

לימים חבשו ילדיי את ספסלי הכיתה וחוויותיהם הפכו לשירים, כמו סיפור מותו של המורה למתמטיקה, ואף אני חזרתי לשם, הפעם עומדת מול תלמידים בשעורי ספרות, מביטה בהם ובי במבט כפול.